12 שנים של…

%d7%91%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%aa%d7%99אורזת רק לעצמי, טרולי קטן, אני מסובבת אותו על הרצפה בסלון והוא רוקד כמו בובה בתיבת נגינה, אני אפילו שומעת את המוזיקה.

פעם אחרנה שנסעתי לבד הייתה  לפני הילדים, לפני 95 קילו ,לפני 12 שנה.

אני בדרך לחוות בריאות, לנשום, להיזכר, להיות לבד ולגלות מי אני כשאין עלי או על ידי אחד מארבע אלה שמגדירים אותי בשנים האחרונות.

לבד במקום שבו אני מורידה משמעותית את גיל הממוצע, במקום שבו מילים כמו שומן, רעל וסוכרת קופצים עלי כמו צפרדעים דביקים מכל שיחה.

אני מרימה על המזלג משהו ירוק, לא מבושל, שמשאיר פסי ריר שקופים על הצלחת, צריך ללעוס פה כמספר שיניים בפה, ככה אמרו בהרצאה. אז אני לועסת ומתחברת.

מתחברת לשיחות על חוקנים, מיצי חיטה ויוגה, מתחברת לאווירה במקום שמחרים קפה, סיגריות ופלאפונים.

בבר מעוצב  של חליטות אורגניות אני בוחשת בהיביסקוס, הכפית רוקדת לאט, אסור להרעיש באווירה בריאה ומבריאה.

את רוצה לשבת מול הנוף? – לוחשת אחת המבריאות

ואז אני סוף סוף מתחברת, מתחברת במהירות של  שריקה, מתחברת לאותה ילדה פרוע ומרדנית שפעם ארזה רק לעצמה וטסה לבד לארץ התפוזים.

כן רוצה מול הנוף. רק מביאה סיגריות !!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: