שתיקת הכבשים

%d7%9b%d7%91%d7%a9-%d7%98%d7%99%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%98%d7%91%d7%a2-%d7%91%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d

חורף במוסקבה  היא העונה האהובה עלי. השמש והשלג הלבן מסנוורים את הפרצופים בעלי אפים  אדומים. אפשר לשאוף חזק את האוויר הקפוא והנחיריים יישארו דבוקים  שתי שניות לפחות.

אפשר להחליק על הקרח של נהר מוסקבה הקפוא או לחצות אותו ברגל על מגלשי שלג ארוכים. לחורף יש אור בוהק ונקי אבל כשיורד החושך הכל הופך לתפאורה של אגדה. באורות הקונוס של פנסי רחוב רואים את הריקוד של פתיתי השלג ויש שקט של סוד באוויר. לא שומעים צעדים, המגפיים שוקעים ברכות וכמה שאתה קטן ככה ערמות השלג  גבוהות.

קר. באמת קר. לבוש הוא סמל סטאטוס גם היום, שלא לדבר אז בתקופה שהחלום הקומוניסטי ניסה להוריד לכולם את הראשים, בניסיון שיהיו שווים, ולא חשב שכל צוואר מדמם עדיין יהיה בגובה שונה. לאבא צצקין היה צוואר מאוד גבוה יחסית לאחרים באותה תקופה ונכון לאותה עונה.

אבא צצקין הכניס את אמא צצקין אותי ואת אחות צצקין למכונית הכי טובה שאפשר היה לקנות באותה תקופה בלי למשוך קינאת לב ובלי לעורר שוב כישורי כתיבה אצל השכנים, שכבר כתבו פעם מכתבים אנונימיים לק.ג.ב.על צצקין השכן שמגיע ערב ערב במונית ופורק ארגזים חשודים לביתו. אבא צצקין זומן ושוחרר בנס.

אבא צצקין נהג לשכונת פרוורים בצד השני של העיר. הגענו. אני זוכרת שאור חזק מחלונות של קומת המרתף האיר את המגפיים החומות שלי .ירדנו במדרגות. בדירה בלאגן, ילדים רצים, חייט יהודי כרסתן לוקח מידות מכל אחת מבנות משפחת צצקין, העסק פרטי, מכתב אנונימי אחד והחייט יקפא בקור של סיביר ללא פיסת פרווה.

אחרי כמה זמן נסענו שוב לאותו מרתף. אחות צצקין קיבלה מעיל מזאב  שניראה בדיוק כמו הכלבים שרצו ליד שיירה של פולקסווגנים נוצצים כמו במלחמה ההיא. אמא צצקין קיבלה  מעיל מעוברי כבשים שהוצאו מבטן אמם ההריונית טרם נולדו כי אחרי ההמלטה  הפרווה שלהם הייתה כבר מסולסלת יתר על המידה לטעמם העדין של הצצקינים. אני קיבלתי מעיל חום בהיר ששנאתי אותו בכל ליבי הוא היה קשה כמו יציקת בטון ולא הייתה לי שום אפשרות לקפל את ידי שלא לדבר על לגלגל כדור שלג או לחטט באף. מזל שהשמנתי מהר ולא סבלתי יותר מחורף אחד . המעיל מזמן איננו, אבל עד היום אני רואה את אמא צצקין לובשת בחורף מעיל ארוך, שחור ככנף העורב, ועשרות וולדים מדממים מחממים את גופה העסיסי.

מודעות פרסומת

  4 comments for “שתיקת הכבשים

  1. 1 בנובמבר 2016 ב- 14:24

    כמה מצחיק
    כמה מזעזע
    כמה עצוב
    כמה רוסי
    כתיבה חזקה מרגשת

    אהבתי

  2. מור
    2 בנובמבר 2016 ב- 7:50

    דרך הכתיבה שלך אפשר ממש להריח, לראות, למשש, להרגיש כל סצנה בצבעים ותחושות וסירחונות וניחוחות. וארצות רחוקות מזמנים אחרים קמות לתחייה לרגע. מרתק לקרוא אותך 💕

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: