קפיצה בזמן

%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%91%d7%90

אני רצה בענן אבק סמיך, שיער נידבק למצח המיוזע, רגלי נמתחות לשפגאט מושלם מעל המכשול הבא; פעם עוד רצתי לבד, כשהמכשולים עוד היו נמוכים, אחר כך רצתי עם אחד סתם, בדרך אפילו החלפנו נדרים תוך כדי התנשפות, הוא לא שרד את סגנון הריצה המיוחד שלי ועבר לרוץ עם אחרת.  היום אני דוהרת בתעלת המרוץ עם אחד חזק לידי, כל שריר בגופו נמתח ממאמץ אין סופי.כשעוד רצנו שלושה זה היה קל, העברנו אותה מיד ליד כשהתעייפה; תוך כדי דהירה נוספה עוד אחת, אז אני החזקתי אותה והוא את הגדולה, רצנו ארבעה.עכשיו אנחנו חמישה. הגדולה לוקחת מכשולים לבד, יש כאלה שהיא מפילה ברעש, מתגלגלת ומתרסקת, אנחנו מרימים אותה מהר, שלא תידרס מרגלי רצים אחרים;אין אוויר, זה שרץ איתי מקפיץ את הקטן על כתפיו מעל המכשול הבא, אני מעיפה את האמצעית, והגדולה מסתדרת.

האבק לא נותן לראות את המשך הדרך; אני מקפצת מעל גופה של אחד שעקף אותנו לפני;            חוט של משקפת חותך לי את הבשר על העורף הלח מזיעה, אני מרימה את המכשיר הכבד לעיני, לא מצליחה לראות מעבר לגב עם כתמי זיעה,שדוהר לפני באבק החום של עפר.

צל של ענן בודד מסתיר אותנו לרגע מהשמש הקופחת, אנחנו ממשיכים יותר מהר, יודעים כבר מה טיפות גשם יעשו למסלול, הבוץ ידבק לנעלי הריצה הישנות ויהפוך אותן למשקולות לרגלינו הכואבות. השלושה שלנו פותחים את הפה ותופסים טיפות בודדות, שלא באמת מרוות צימאון, חרוזי מים  עלובים מורידים קצת את האבק;  זהו הסיכוי שלי לראות, אני מחזקת את האחיזה בידה של האמצעית, בודקת שהגדולה עומדת בקצב והקטן יציב על כתפיו של זה שאיתי, מרימה לרגע את המשקפת, חייבת לפעול מהר! עוד כמה מטרים ניצב המכשול הבא, אכזרי, גבוה ורטוב; אבל אחריו אני מצליחה לרגע לראות את סוף המסלול.

"בשלוש" אני זורקת לזה שאיתי;

"שלוש!!!" הוא צורח ומושך אותנו שלמים מתוך העדר הדוהר, בשנייה האחרונה אני שולפת את הגדולה, חמישתנו עומדים בלי לזוז בפעם הראשונה.

אני רואה לראשונה שהירוק מסביב הוא לא גדר שתוחמת את תעלת המרוץ, מים צלולים נשפכים בין הסלעים לנחל קטן המתפתל לרגלי; אני ממלאת את ידיי במי אדמה קרים, משקה את ילדיי לרוויה, אנחנו מפנים את הגב למרוץ המקולל. אין דרך סלולה לפנינו, אין מסלול, העולם פרוס כמו כף יד מזמינה.

"מה זה היה אמא? מה ראית שם?" היא שואלת בתמימות

"לא חשוב, סתם שלט של בית אבות."

מודעות פרסומת

  2 comments for “קפיצה בזמן

  1. 7 בדצמבר 2016 ב- 12:59

    מלכה! הבלוג נראה מעולה והכתיבה שלך יותר

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: